ההבדל בין העבירות שבחומר לעבירות שברוח

בס"ד

ההבדל בין העבירות שבחומר לעבירות שברוח.

אם נבדוק את השו"ע נבחין שכל ההלכות הם בהליכות המוגדרים בהגדרות ברורות מה אסור ומה מותר עם כללים ברורים שכל אחד עם דעת פשוטה יכול ללמוד אותם ולהבין את הכללים.

והסיבה לכך כי ההלכות הם מושגים שבאים לידי ביטוי בהגדרות חומריות ובצורה מאוד ברורה , ובכל זאת כדי לדעת דברים שאינם מבוארים בשו"ע יש להבין את שורש ההלכה , ורק כך ניתן להסיק הסקים נכונים לדברים שלא כתובים (בפוסט לא נתייחס לענין של ההסקים כי זה נושא אחר)

כמו כן גם העונשים הכתובים בתורה הם על חטאים שיש להם גדרים ברורים ואינם תלויים בכוונת הלב או במחשבה אלא הם ברורים מאוד , ולכן בית הדין יכול להעניש רק במקרה של עדים ותראה , היות והעדים הם ההוכחה למעשה , וההתראה היא ההוכחה לכוונה הזדונית שבמעשה .

לעומת העבירות הקשורות ללב אינם מופעיות בשו"ע , וגם בית הדין אינם מענישים עליהם  ובתורה נאמר עליהם ויראת מאלוקיך כי אני השם (לדוגמא לפני עור לא תתן מכשול ) , ואמר רש"י במקום שהם עבירות המסורות ללב האם התכוון לטובה או לרעה.

כשאנו מתבוננים בהבדל שהבאנו , במבט החומרי והפשוט נראה שעבירות שהעונש עליהם הוא מוות או מלקות חמורים מהעבירות שהתורה לא כותבת עליהם עונש , ובית דין לא מענישים עליהם ,. ואפילו המשנה מביאה 4 חילוקי כפרה , ושם גם מבוארים רק העבירות שיש עליהם עונש בבית דין, ולכאורה נראה שהעבירות הללו חמורות מהעבירות המסורות ללב , כגון גניבת דעת שקר וכו'.

אבל כשנעמיק נראה שהדברים הם בדיוק להיפך , וכאן אנו צריכים להבין מהי מטרת העונשים שהתורה מענישה.

אם נתבונן בקטע שהבאנו לעיל 4 חילוקי כפרה , ונדייק בלשון , נבחין שכתוב חילוקי כפרה ולא חילוקי חומרות , נוכל להסיק מזה שבעצם הענישה שהתורה קובעת זה דוקא טובה לחוטא שעל ידי העונש הוא יקבל כפרה בעולם החומרי ויגיע לעולם הרוח נקי .

ועכשיו נוכל להסביר את הנקודה שאתה פתחנו , הרב הרי מסביר הרבה את הענין של חילול שבת בחומר כגון נסיעה במכונית לחילו שבת ברוח שזה דיבור בשבת , והרב אומר שדיבור בשבת חמור מנסיעה ברכב , היות וזה ודיבור זה ברוח , ונסיעה זה בחומר .

ההסבר של דברי הרב כפי איך שאני מבין הוא כך .

בשר ודם יכול לדון רק על עבירות שמוגדרות בצורה ברורה בחוקי החומר , ובלי קשר לכוונות הלב , כי בשר ודם לא יכול לבחון את כוונת הלב , לכן בית דין יכול להעניש רק בעבירות שהם מוגדרת בחומר ועמדות בתנאים ברורים של עולם החומר , ולכן גם כשיש עדים ותראה בית הדין יכול להעניש ,לעומת העבירות שברוח אין בית הדין יכול להעניש כי אין זה ביד האדם להגיע למסקנה על מציאות החטא , היות וזה מאוד תלוי גם בכוונה.

ולכן דוקא בעבירות שהתורה מגדירה את העונשים יש בהם קולא מסוימת, שהיות ובית הדין מעניש עליהם זה מהוה גם כפרה לחוטא , ולכן דוקא עבירות הללו הם קלות , שאפשר לכפר עליהם בעונש מקומי והעונש עליהם ידוע לעומת העבירות שהתורה לא פרשה את עונשן , שעונשן אינו ידוע זה דוקא בגלל חומרת של העבירות שהעונש עליהן לא יכול להתבצע בזה העולם , כי הם גדולות ופוגעות הרבה מעבר לעבירות שקשורות לחומר .

ההסבר הזה גם מסביר למה רוב הרבנים יוצאים חוצץ יותר נגד עבירות חומריות מעבירות שברוח , כי החומר הוא ברור מאוד וקל להגדיר אתוו לכן זה נראה להם חמור אפילו שהאמת שעבירות שברוח חמורות פי כמה , אבל היות והם לא משיגים את הרוח , לכן הם מחמירים יותר בעבירות של החומר.

המסקנה מהדברים הללו שדוקא עבירות הקשורות ללב או לרוח הם חמורות הרבה יותר מעבירות שבחומר עד שאין לנו אפילו מושג על חומרת העונש כי העונש מתבצע בעולם הרוח , לעומת העבירות הקשורות בחומר שהעונש עליהם ידוע והוא מוגדר.

והסיבה היא מאוד מובנת , כי כמו שהחומר הוא מוגדר גם העונש יכול להיות מוגדר , לעומת הרוח שאין הגדרה , ועומק העבירה אין לו את הגבולות המוכרים לנו , לכן גם העונש מגיע בעולם שהגבולות אינם ידועים .

הפוסט  יכול להסביר תופעות רבות שלא הובנו עד כה, וכל אחד יכול להבחין בזה את התופעות המוכרות לו.

לכן עבירות שבחומר לא גורמים גלות אין סופית לעומת שנאת חינם שהיא עבירה שברוח יכולה לגרום גלות אין סופית.

ועל פי זה יובנו דברי הגמרא ביומא דף ט ע"ב :

 ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם 

כי העוון היה מוגדר בהגדרות ברורות , לעומת בית שני שהעוון לא היה מוגדר בגבולות שלנו .

ובאותו דף בהמשך

אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה אמר ליה בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם בבירה 

הרי לנו שדוקא עוון שנראה חמור אבל הוא מוגדר עונשו גם מוגדר לעומת עון שברוח שלא מוגדר עונשו  גם לא מוגדר.