אהבה ואהבת השם

 נקודה שהאירה לי על ענין מה זה אהבה , כולם נוטים לומר שאהבה זה נתינה זה נכון מאוד אבל זה החיצוניות של האהבה , המהות של אהבה זה חיבור וממילא זה נהיה אחד ועל כן זה פועל את הנתינה היות והשני הוא אחד אם הראשון והוא מרגיש את השני כמו שמרגיש את עצמו וממילא נותן בחשק גדול , נתינה עם ריחוק הכוונה לתת לשני ולהרגיש שנתנו לשני זו לא אהבה אמיתית אלא אהבה טכנית אהבה אמיתית זה להרגיש את השני כאת עצמו וממילא נותן בחשק גדול 

על פי השכל הקר זה נשמע כמו עוד אינטרס כאילו אני נתון לעצמי , אבל זה לא כך זה נתינה לא נקראת אהבה בגלל הענין הטכני אלא הנתינה מסמלת על אהבה אבל היא לא אהבה בעצם , אהבה בעצם זה להרגיש אחד עם הזולת.

בחיבור יש כמה סוגי חיבור יש את החיבור הגופני יש את החיבור במידות ויש את החיבור בשכל , ועל כן צורה הנתינה מתבטאת בצורת החיבור 

חיבור גופני וחומרי זו אהבה חומרית חיבור של איש ואשה לצורך בנית הבית וממילא הם אחד זה חיבור של בין מידות 

חיבור של שני אנשים חברים או רב ותלמיד שקשור בחכמה זה חיבור בדרגה גבוהה מאוד שזה חיבור של חב"ד 

בכל חיבור שני הצדדים מרגישים אחד באם לא זה לא חיבור ולא אהבה , ההבדל מה מחבר ביניהם ועושה אותם לאחד .

לכן עבודה מאהבה היא בעצם חיבור הבורא עם האדם לאחד .

לכן אהבה זה גימטריא אחד

גם אם יש מחשבה אחת שמחברת ביניהם זו אהבה ולכן אהבה זה דבר שיכול להיות הכי גבוה והכי נמוך.

כל מחשבה שמאחדת בין שנים נחשבת כאהבה ולכן אם שנים חושבים אותו דבר בענין של עבודת השם יש ביניהם נקודת אהבה מסויימת מה שהמחשבות יותר משותפות דרגת האהבה גבוהה יותר ואם גם הדיבור והמעשה שווה זה חיבור גבוה יותר ככל ששני עצמים משתווים כך החיבור וממילא אהבה גדולה ביניהם .

ולכן גם לגבי העבודה עם בורא עולם מה שיותר מבטלים את המחשבות והמעשים והדיבורים לבורא עולם כך האהבה לבורא עולם גדולה יותר , או במילים אחרות מה שיותר רוצים לאהוב את בורא עולם מחברים את המחשבה דיבור ומעשה עם בורא עולם

אני אוסיף הסבר למה הגדרה של אהבה זה נתינה היות ותמיד כדי שיהיה חיבור בין שני שונים כל אחד צריך לוותר ולתת לשני כדי שיוכל להיווצר חיבור 

אם כל אחד יישאר בשלו לא ייווצרו התנאים לחיבור 

לדוגמא משפיע ומקב שזה בדרך כלל החיבור בין שנים אחד משפיע אחד מקבל וברור שמשפיע ומקבל הם שני הפכים על כן כדי שיוכל להיווצר חיבור צריך להיווצר תנאים גם מצד המשפיע וגם מצד המקבל , ורק על ידי הנתינה יכול להיווצר התנאים של החיבור 

הנתינה היא על ידי שהמשפיע מוכן ורוצה לתת ומתאמץ ליצור כלים כדי לתת מרוב חשקו לתת והמשפיע מרוב חשקו לקבל מוכן ליצור כלים לקבל יצירת הכלים לקבל אצל המקבל היא נתינה מבחינתו בזה שהוא מכיר טובה למשפיע 

ובהתבוננות שניהם צריכים להגיע לענווה כדי שיהיה חיבור מתאים בין משפיע ומקבל על כן אהבה ונתינה הולכות יד ביד .

כמובן שמשפיע ומקבל יכול להשתנות ממצב למצב ואין הכוונה שאדם אחד הוא תמיד משפיע או תמיד מקבל חוץ מרב ותלמיד אדם ובורא עולם שהרב ובורא עולם הוא המשפיע והתלמיד ואדם הם מקבלים.

רב ותלמיד הכוונה לרבו מובהק זה דוגמא לדעתי רק הרב הוא מתאים להגדרה שהרב הוא רק משפיע ולא מקבל .

ולכן עולם התיקון החזיר מעמד כי נוצרה אהבה בורא עולם צמצם את עצמו כדי להשפיע ואדם מכניע את עצמו כדי לקבל .

עולם התיקון הוא עולם שכל מערכת היא מורכבת משני ניגודים ולכן זה נקרא אהבה כי בעולם התיקון האור צמצם את עצמו כדי להתכלל בנוגד שלו חסד מצמצמם את עצמו שיוכל להתכלל עם גבורה וכך נוצר רחמים

 ההתכללות זה מהות עולם התיקון והתכללות זה שאף אחד לא עומד על דעתו האישית אלא מתאזן עם הנוגדן היות ורצונו לתת חזק מאוד ולכן מוותר מעצמו כדי שיוכל לתת

 זה בעיקר ראשי פרקים אפשר להאריך יותר אבל לא זה מטרת הפוסט אלא המטרה לתת קצת כלים איך לעבוד את הבורא מאהבה ואיך לאהוב יהודי