תכלית העבודה

בס"ד

אם נסכם את הפוסטים שכבתנו לעת עתה ,נבחין שעיקר העבודה היא להשלים את הדעת .

והסיבה לכך שהיות והנברא הוא גבול , והגבול הוא בעצם כלי , ותפקידו של הכלי הוא לבטא נכון את האור.

מהותו של הכלי הוא בעצם הפעלת החוקים הקובעים את ההגדרה של הכלי , וככל שהכלי יבטא נכון את החוקים  המגדירים את הכלי כך הכלי יגיע לשלימותו.

או במילים  מעשיות יותר תפקיד הנברא הוא להביא לשלמות האור על ידי הפעלת הכלים בצורה המתאימה לאור.

ואת ההתאמה בין הכלי לאור אנו מכנים דעת , ששלימות הדעת היא חיבור מושלם של הכלי מול האור.

נרחיב את הביאור בעניין הדעת , אור וכלי ולצורך זה נקדים כמה הקדמות והגדרות חדשות.

כדי להבין מהו אור ומהו כלי ואיך הדעת היא המחברת ומאזנת בין האור לכלי .

נביא מושגים חדשים והם

1.      מאור  - עצם הדבר.

2.      אור    - אור העצם.

3.      הארה  - האור שמאיר .

כדי להסביר את המושגים הללו ניקח לדוגמא את המכונית שלנו  , ונתבונן במורכבות של המכונית .

המכונית מורכבת מכמה דברים:

1.      גוף המכונית ,והכוונה הברזלים של המכונית או החומר של המכונית 

2.      הפעולה של המכונית , הפועלת על ידי החומר של המכונית ,

3.      החוקים המפעילים את המכונית הגורמים למכונית לפעול בצורה שהמכונית פועלת.

4.      השורש שממנו הגיעו החוקים שעל ידם המכונית מצליחה לפעול .

נשתמש בדוגמא של המכונית כמשל להסביר את המושגים החדשים , דבר ראשון נקדים שאנו מתייחסים רק למבנה המכונית לא להפעלתה , המכונית היא בעצם מערכת שלימה המורכבת מרכיבים רבים , כשלכל רכיב  יש תפקיד מסוים בהפעלת המכונית .

אנו נתייחס רק לרכיבים הטכניים של המכונית שנועדו  להנעת המכונית בצורה הנכונה , ולא נתייחס לרכיבים שנועדו לצורך נוחות או שימוש לנוסע והנהג , וגם נתייחס למצב הדומם של הרכב ללא המצב שהרכב מונע.

או במילים של כתבי האר"י אנו מתייחסים רק לנפש החיצונית של המכונית, שהיא הלבוש החיצוני של המכונית.

הסיבה שאנו משתמשים במכונית כדוגמא ולא באדם , כי את המכונית אנו בונים וקל לנו להבין את המרכיבים והחוקים שגרמו ליצור את הרכב בצורה שנוצר.

אנו נתייחס אל הפרט , ומהפרט נבין את הכלל .

כדי להבין זאת נתחיל מלמטה למעלה .

הצורה שאנו לומדים דברים , מתחילה תמיד מלמטה למעלה והכוונה שקודם אנו רואים את החיצוניות ולפי ערך ההתבוננות נגיע יותר למעלה.

כך בדוגמא של המכונית דבר ראשון אנו רואים חפץ  ,ולפי ערך הדעת שלנו אנו נמשיך להתבונן , על הצורה של החפץ ועל מטרתו , וכל נגיע למסקנה שמדובר בחפץ האמור לנוע על הכביש שזה הארה של אור של החוקים שגורמים לרכב לפעול . ואם נמשיך להתבונן איך החפץ מצליח לנוע נבין שישנם חוקים הפועלים שגורמים לרכב לנוע , אפילו שאת החוקים אנו לא רואים שזה בעצם האור , אנו רק יודעים על קיומם מכוח הארה שמאיר מהאור שממנו מגיעים החוקים , ואם נמשיך להתבונן נבין גם שאם יש אור יש גם שורש שגורם לאור להיות  שזה המאור.

התהליך של ההתבוננות שכתבנו , מתקשר לגדלות הדעת שיש למתבונן , לפי ערך גדלות הדעת כך הוא יגיע לרמה גבוהה יותר של התבוננות לשורש האור .

וממילא הוא יגיע להישגים גבוהים יותר בפתרון לרווחת העולם .

ולכן ככל שנעלה יותר בסדר ההתבוננות אנו נשלים בזה את דעתנו , ובזה אנו יכולים להבחין בהבדל שבין קטן נער גדול ובוגר , לפי עומק ההתבוננות בחפצים של העולם .

המכונית היא בעצם רק רכיב קטן בעולם שגם הוא מורכב מרכיבים יותר קטנים , וזה משל קטן לצורך הבנת העולם .

נקודה נוספת שאנו יכולים ללמוד משל המכונית שהשגתינו היא מוגבלת לידע שמוגבל במידות והכוונה שאנו משיגים רק את הארה , אבל יודעם על קיומו של הואר מתורך הארה , וככל שנתבונן בהארה נקבל יותר שלימות של האור , אבל אנו לא יכולים להשיג את האור .

בפוסטים הבאים אנו נרחיב את המשל אל כללים גבוהים יותר כדי להבין את מטרת העולם ומהי הדרך להשגת שלימות הדעת .

אני יודעים מהמדע שכל מה שיש במקרו יש במיקרו , ולכן המדע כשרוצה לבחון דברים במקרו , הוא בודק קודם במיקרו , וכך הוא מסיק את מסקנותיו .

לעינינו בדיוק מה שראינו במכונית יש בכל נקודה ונקודה בעולם וגם בכללות העולמות.

כידוע שהעולמות מחולקים לחמשה עולמות :

אדם קדמון = שורש = כתר = רצון

אצילות      = נשמה  = חכמה

בריאה      = גוף       = בינה

יצירה    = לבוש   = מידות

עשיה  = היכל     = מלכות 

מהי המשמעות של העולמות ? העלומות הם בעצם הכללות של 5 ההגדרות שלנו בעולם .

עולם המשמעות ריכוז נושא מסוים שרק אותו עולם משיג והעולם מתחתיו אינו יכול להשיג זאת , לדוגמא עולם האצילות שהוא חכמה אינו משיג את השורש של הרצון של כל דבר אל יודע על הרצון שמאיר בחכמה , אבל אינו יכול להשיג את עצם הרצון , ועולם הבריאה אינו משיג את החכמה העצמית של הדבר אלא רק את הגילוי שהוא מקבל מהחכמה , ועולם היצירה משיג רק איך ליישם את הבינה במידות והכוונה הוא מקבל את ההגדרות איך לממש את הבינה ,ועולם העשייה הוא ממש את ההגדרות של עולם היצירה ומוציא מהכח אל הפועל של כל העולמות שלמעלה.

לעולם של אדם קדמון שמוגדר כשורש , הוא בעצם המאור של כל העולמות , ובמאור אין שום הגדרות , כלומר באדם קדמון זה עולם מופשט שאין לאור שום השגה , אלא האור שהוא החכמה מקבל את החכמה של הדבר והוא הנקרא עולם האצילות , האור של החכמה הוא אור בלי הגדרות ברורות , ההגדרות מגיעות לידי ביטוי בבינה שהוא עולם הבריאה , כמובן שהעולם הבריאה ההגדרות של החוקים הם בצורה במופשטת שלהם , כלומר שבבינה יש רק את כל האפשרויות , שזה בעצם גם נכלל באור שדרכו האור יכול להאיר , שאתה הארה שלו נקבל בעולם למטה ממנו  שהוא עולם המידות ששם כבר אנו יכולים להשיג את האפשרויות העומדות לרשותנו איך לממש את האור שמעולם זה אפשר כבר להוציא מהכח אל הפועל  , אבל ברור שאת המימוש נעשה בעולם העשיה באותו עולם הוא המממש את המידות ומוציאן מהכח אל הפועל .

אנו כבני אדם משיגים רק את החלק שמחיל במידות והכוונה שאנו כנבראים , אין לנו מושג באור אלא רק לאחר שהאור נאיר לנו את האפשרויות השונות הגלומות באור שהוא נקרא עולם המידות (עולם היצירה )

כמובן שכל התיאור שכתבנו לעיל הוא שייך בכל נקודה ונקודה כלולים כל העולמות השייכים לאותו נקודה.

אחרי שביארנו את השורשים של המרכיבים את העולם שלנו , אנו נבהיר את ענין ההתבוננות שעלינו להתבונן כדי להשיג את שלימות הדעת .

אם ניקח את המכונית כדוגמא , נבחין שאפשר לראות את המכונית מצד אחד כמטרה בפני עצמה , אבל מצד שני גם ברור לכל בר דעת שמי שיראה את המכונית כמטרה , הרי כתינוק יחשב , כי ברור שלמכונית יש מטרה מעליה שהמכונית היא רק האמצעי להגיע לאותה מטרה , אם לקצר מרחקים אם להוביל הובלות וכיוצא בזה , הרי לנו המשל מהמכונית איך שדרך ההתבוננות אנו יכולים להבין לעומק יותר איך לעלות מעולם לעולם , והרי ברור שהמטרה של העולם זה קיום רצון הבורא , שהחומר הוא רק לקיים את הגוף , שהגוף יוכל להחזיק את הנשמה , לכן ברור שעבודת הנשמה היא בעצם התכלית של העולמות , ועבודת הנשמה זה קיום רצון הבורא , וקיום רצון הבורא מוסבר בתורה , ושורש החכמה שבתורה זה תורת הקבלה.

וכמו שבעולם החומר אנו יודעים שרק אחרי שיש לנו את המידות של כל דבר אנו יכולים לפתח את המערכת שעלינו לבנות , כל גם בעולם הרוח רק כשיש לנו מידות אנו יכולים להשיג את החכמה של התורה , לכן בלי מידות לא שייך להשיג את התורה , כי המידות הם הכלי לקבלת כל דבר , וכמו שבחומר המידות הם הכלים לקהל את האור בצורה הנכונה, כך גם ברוח שהמדיות הם הכלי להשגת האור בצורה הנכונה.

אני אסביר בהסבר קצת יותר מתאים לצורת החשיבה שלנו.

כידוע יש תיאוריה ויש מעשה , התיאוריה היא במחשבה , ובידע התיאורטי של הדבר עוד לפני ההתלבשות בכלים , והתיאוריה מתחילה מהמחשבה ועוברת אל הדיבור כדי ללמד את האחרים  , אבל המעשי זה השלב מהדיבור למעשה , והמשמעות שישנם 3 שלבים איך להוריד את ההבנה של המציאות אל עולם המעשה , הדבר מתחיל במחשה , המחשבה היא עודנה רצה בהרבה מחשבות עד שמגיעים לבירור הנכון של איך לבצע , האינדקציה שהתיאוריה נכונה זה שאפשר להוריד זאת לדיבור מסודר , ורק אחרי שלב הדיבור המסודר אפשר לשלב את התיאוריה לכלים .

המחשבה זה כמו אור הבינה ששם יש את כל האפשרויות , הדיבור זה ההלבשה של הבינה בכלים במידות , והכוונה שיש לצמצם את המחשבה איך להלביש את התיאורה במידות המתאימים לשלב המעשי .

לכן הבינה זה המחשבה , הדיבור זה הסדר של המחשבה למידות , והמעשה זה השילוב של הכלי לאור למעשה .

זה יכול ללמד אותנו גם בעבודת השם שהמחשבות שלנו יכולות לרוץ על הרבה תיאוריות אבל זה השלב שהאור יוצר מהבינה עם הרבה אופציות , אבל כדי ליישם את התיאוריה הנכונה אנו צריכים להגיע לשלב הצמצום בדיבור , או בעבודת השם לשלב הצמצום למידות הנכונות , ורק אחר כך אפשר להגיע לשלב המעשה , כך אפ אנו רוצים ליישם את רצון הבורא , לא מספיק לנו התיאוריה המחשבתית , אלא עלינו לתקון את המידות כדי שהמחשבה האלוקית תוכל להתלבש לעולם המעשה .

הרחבתי קצת , ואתם מוזמנים לשאול שאלות כדי לקבל יותר הבהרה.

ננסה להסביר עם דוגמא את הנושאים שעסקנו בהם למעלה .

נקח לדוגמא את משחק ה"שח"  ונתבונן על המהלכים מתחילת המחשבה עד שהמשחק היה מוכן לפעולה לכל מי שחפץ לשחק בו.

הרי ברור שקודם לכל דבר למי שהמציא את המשחק היה רצון להוציא לפועל משחק שיכיל בתוכו חכמה עמוקה שיגרום לאנשים לרצות לדעת את הכללים כדי לדעת להתמודד איך לנצח את הזולת , וכך כל אחד יוכל לגלות את הידע שלו ואת הכישורים שלו דרך המשחק.

כל הרצון הזה שמכיל את המשחק על כל פרטיו שנמצאים ברצון עוד לפני גילוי של החכמה הוא בעצם המאור של הדבר , הכוונה כשאותו חכם מדבר על רצונו לגלות משחק , אין עוד שום פרט גלוי חוץ מהרצון לגלות משחק חדש שאותו רמון מכיל את כל הפרטים אבל אינם גלויים לעולם חוץ מלאותו חכם.

למשחק ה"שח" יש חכמה שעל פיה הוא החליט את הכללים של המשחק , הכוונה שהכללים של המשחק נקבעו על פי החכמה שיש לחכם שאת זה הוא לא מסביר למה הוא קבע את אותם כללים דווקא אותה החכמה שגורמת לקבוע את הכללים זה האור של המשחק , הכוונה שכל המשחק הניצחון והידע וצורת הלימוד הכל נובע מאותה חכמה שעל פיה אותו חכם המציא את המשחק  , שאת אותה חכמה הוא לא גילה לשום אדם , אלא אנשים קבלו את הכללים של המשחק בלי להבין למה בדיוק הכללים הללו תקפים ף וברור לכל שכל אדם רואה במשחק הזה חכמה גדולה , אבל אנשים אינם מבינים מאיפה נבעה החכמה ומה היא החכמה שגרמה לכללים של המשחק , כמובן שכדי שהחכמה תוכל לגרום ליצירת הכללים יש את הבינה שמפרטת את החכמה שרק לאחר שהבינה פירקה את החכמה יכלו להיווצר כללי המשחק .

אחרי שהבינה הבינה את החכמה של המשחק היא הצליחה ליצור כללים ברורים שיובנו למשחקים ושיוכלו להתמודד עם המשחק , וזה נקרא הארה , כי הכללים הם רק הארה על המצאות חכמה שאינה מושגת לנו , וזה נקרא מידות.

לאחר שכבר נוצרו ברור הכללים , היה עליו להוציא מהכח אל הפועל איך לממש את המשחק , וזה על ידי בנית כלים ולוח כדי שאנשים יוכלו לחוש את המשחק וללמוד אותו ולהתפעל ממנו , וזה נקרא המימוש .

אם נתמצת בקיצור מה זה חכמה , נוכל לומר כך שמה שאנו מבינים איך הדברים עובדים זו אינה החכמה האמתית אלא זו החכמה שמאירה לנו , היות ואנו לא משיגים למה הכללים הללו דוקא פועלים ולא כללים אחרים , אנו רק יודעים לעבוד על פי הכללים שניתנו לנו .